ז'ורז' פרנסיס

מויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.

ז'ורז' פרנג'ו היה יוצר קולנוע צרפתי.

הוא נולד בפוג'רס, איל-את-וילה. לפני שעבדה בקולנוע הצרפתי, לפרנג'ו היו כמה עבודות שונות. פרנג'ו גם היה לזמן קצר בצבא באלג'יריה והשתחרר בשנת 1932. בשובו למד פרנג'ו להיות מעצב תפאורה ומאוחר יותר יצר תפאורות לאולמות מוזיקה כולל קזינו דה פריז והפול ברז'ר.

באמצע שנות השלושים, פרנג'ו והנרי לנגלואה נפגשו דרך אחיו התאום של פרנג'ו, ז'אק פרנג'ו. בנוסף ליצירת הסרט הקצר Le Métro בגודל 16 מ"מ, לנגלואה ופראנג'ו גם הקימו מגזין קולנוע קצר מועד ויצרו מועדון קולנוע בשם Le Cercle du Cinema עם 500 פרנק שהוא לווה מהוריו של לנגלואה. המועדון הציג סרטים אילמים מהאוספים שלהם ואחריו ויכוח לא רשמי עליהם בין החברים. מ-Le Cercle du Cinema, פרנג'ו ולנגלואה הקימו את הסינמטק הצרפתי ב-1936.

פרנג'ו חדל להיות קשור לסינמטק צרפתי כבר ב-1938, ורק בשנות ה-80 חזר להיות קשור אליו בחוזקה כאשר מונה למנהל האמנותי הכבוד של הסינמטק.

בשנת 1949, פרנג'ו החל לעבוד על סדרה של תשעה סרטים דוקומנטריים. הכיבוש הנאצי של פריז והתעשייתיות שלאחר מלחמת העולם השנייה השפיעו על יצירותיו המוקדמות של פרנג'ו.

עם "ראש נגד הקיר" (בצרפתית: La tête contre les murs) בשנת 1958, פרנג'ו פנה לסרטי קולנוע עלילתיים. הסרט השני שלו היה סרט האימה Eyes Without a Face (בצרפתית: Les Yeux sans Visage) על מנתח המנסה לתקן את פניה ההרוסות של בתו על ידי השתלת פניהן של נשים יפות. סרטו Judex משנת 1963 היה מחווה לסדרות הסרט האילם Judex ו-Fantomas. בשנותיו המאוחרות של פרנג'ו, עבודתו הקולנועית הפכה פחות תכופה. פרנג'ו ביים מדי פעם לטלוויזיה ובסוף שנות השבעים הוא פרש מיצירת סרטים כדי לעמוד בראש הסינמטק הצרפתי.

במחקרה על הקולנוע הצרפתי מאז הגל הצרפתי החדש, תיארה קלייר קלוזו את סגנון הקולנוע של פרנג'ו כ"ריאליזם פנטסטי נוקב שירש מהסוריאליזם ומהקולנוע המדעי של ז'אן פיינלב, ומושפע מהאקספרסיוניזם של לאנג ומורנאו". ההתמקדות של פרנג'ו הייתה בהיבט הוויזואלי של יצירת סרטים, שלטענתו סימן במאי כסופר. פרנג'ו טען ש"אין לו את המתנה לכתיבת הסיפור" והיה מרוכז במה שהוא תיאר כ"הכנסת לצורה" של הסרט.

פרנג'ו גם הושפע מאוד מסוריאליזם. הוא השתמש באלמנטים של סוריאליזם ואימת הלם בסרטיו כדי "להעיר" את הקהל שלו. לפרנג'ו הייתה היסטוריה ארוכה של ידידות עם סוריאליסטים ידועים כולל אנדרה ברטון, והשפעתה של תנועה זו ניכרת מאוד ביצירותיו. פרנג'ו משתמש באלמנטים אלה כדי לקשר אימה, היסטוריה ופרשנות אירונית על אידיאל הקידמה של המודרניות. פרנג'ו מצוטט כמי שאמר "זה השילוב הרע, זו הסינתזה הלא נכונה, שנוצרת כל הזמן על ידי העין כשהיא מסתכלת מסביב, שעוצר אותנו מלראות הכל כמוזר".

תיאור למעלה ממאמר ויקיפדיה Georges Franju , מורשה תחת CC-BY-SA, רשימה מלאה של תורמים בויקיפדיה.