פייר קלמנטי

מויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.

פייר קלמנטי (28 בספטמבר 1942 - 27 בדצמבר 1999) היה שחקן צרפתי.

יליד פריז, קלמנטי למד דרמה והחל את קריירת המשחק שלו בתיאטרון. הוא השיג את תפקידי המסך הקטנים הראשונים שלו בשנת 1960 ב-Chien de pique של איב אלגרט בהופעה לצד אדי קונסטנטין. אפשר לטעון שהתפקיד המפורסם ביותר שלו היה תפקידו של מאהב הגנגסטרים של הזונה הבורגנית קתרין דנב ב-Belle de jour, הקלאסיקה של לואיס בוניואל מ-1967, שבסרטו La voie lactée הוא גילם את השטן. הוא הופיע במספר סרטים נחשבים מאוד של התקופה, ועבד עם רבים מהבמאים הידועים ביותר באירופה, כולל לוצ'ינו ויסקונטי (הנמר), פייר פאולו פאזוליני (דיר חזירים) וברנרדו ברטולוצ'י (הקונפורמיסט והשותף). במאים נוספים שהוא עבד איתם הם ליליאנה קבאני, גלאובר רושה, מיקלוש ינקסו ופיליפ גארל.

ב-1972, הקריירה שלו ירדה מהפסים לאחר שנשפט למאסר על החזקה או שימוש בסמים לכאורה. בשל היעדר ראיות, קלמנטי שוחרר לאחר 17 חודשים; מאוחר יותר הוא כתב ספר על תקופתו בכלא. לאחר שחרורו הוא שיחק את התפקיד של המלח האופטימי מתמיד של הפוטמקין בסרטו השערורייתי של דושאן מקווייב, סרט מתוק, ואת התפקיד של נגן הסקסופון המפתה פאבלו בעיבוד הקולנועי של פרד היינס לרומן סטפנוולף של הרמן הסה. לאורך הקריירה שלו, הוא המשיך להיות פעיל על הבמה.

הוא גם היה מעורב בתנועת סרטי המחתרת הצרפתית, וביים כמה מסרטיו שלו, בהם הופיעו לעתים קרובות יוצרי סרטי מחתרת ושחקנים אחרים. Visa de censure no X הייתה יצירה ניסיונית שהורכבה משני סרטים. New Old הייתה יצירה באורך מלא שיצאה בשנת 1978 בה הופיעה Viva. La Revolution ce ne'est qu'un הבכורה, ממשיך את הלחימה, ואחריו בצל הרסק הכחול ושמש. הוא נפטר מסרטן הכבד ב-1999

תיאור למעלה ממאמר ויקיפדיה Pierre Clémenti, מורשה תחת CC-BY-SA, רשימה מלאה של תורמים בויקיפדיה.​