פיליפ סימור הופמן

פיליפ סימור הופמן (23 ביולי 1967 - 2 בפברואר 2014) היה שחקן, במאי ומפיק אמריקאי. הופמן, הידוע בעיקר בזכות תפקידי המשנה והדמות הייחודיים שלו - בדרך כלל אנשים נמוכים, תמהונים, בריונים וחוסר התאמה - הופמן שיחק בסרטים רבים, כולל תפקידים ראשיים, מתחילת שנות ה-90 ועד מותו ב-2014.

הופמן, שנמשך לתיאטרון כנער, למד משחק בבית הספר לאמנויות טיש של אוניברסיטת ניו יורק. הוא החל את קריירת המסך שלו בפרק של חוק וסדר משנת 1991 והחל להופיע בסרטים בשנת 1992. הוא זכה להכרה על עבודתו התומכת, בעיקר בסרטים Scent of a Woman (1992), Boogie Nights (1997), Happiness (1998) , פאץ' אדמס (1998), לבובסקי הגדול (1998), מגנוליה (1999), מר ריפלי המוכשר (1999), כמעט מפורסמת (2000), אהבה שיכורה (2002) ו- Along Came Polly (2004). הוא החל לגלם מדי פעם תפקידים ראשיים, ועל גילום הסופר טרומן קפוטה ב-Capote (2005), זכה לשבחים רבים, כולל פרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר. הפרופיל של הופמן המשיך לצמוח והוא קיבל עוד שלוש מועמדויות לאוסקר על עבודתו התומכת כקצין CIA גלוי לב במלחמתו של צ'רלי ווילסון (2007), כומר שהואשם בפדופיליה בספק (2008), והמנהיג הכריזמטי של סיינטולוגיה. תנועה ב-The Master (2012).

בזמן שעבד בעיקר בסרטים עצמאיים, כולל הפראים (2007) וסינקדוכה, ניו יורק (2008), הופמן הופיע גם בסרטים ללא פגמים (1999), ובשובר קופות הוליווד כמו Twister (1996) ו-Mission: Impossible III (2006), ובאחד מתפקידיו האחרונים, בתור Plutarch Heavensbee בסדרת משחקי הרעב (2013–15). הסרט "Jack Goes Boating" (2010) סימן את הופעת הבכורה שלו כיוצר סרטים. הופמן היה גם שחקן תיאטרון ובמאי מוכשר. הוא הצטרף ללהקת תיאטרון לאבירינת' מחוץ לברודווי ב-1995, שם ביים, הפיק והופיע בהפקות במה רבות. הופעותיו בשלושה מחזות בברודווי - True West בשנת 2000, Long Day's Journey into Night בשנת 2003, ו-Death of a Salesman בשנת 2012 - כולן הובילו למועמדויות לפרס טוני.

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית