כריסטיאן מרקאנד

כריסטיאן מרקאנד (15 במרץ 1927 - 22 בנובמבר 2000) היה שחקן, תסריטאי ובמאי קולנוע צרפתי. נולד במרסיי, הוא נולד לאב ספרדי ולאם ערבייה, ואחותו הייתה במאית הקולנוע נאדין טרינטינינט. הוא לוהק לעתים קרובות כחובב לב בסרטים צרפתיים של שנות ה-50.

הופעתו הראשונה בקולנוע של מרקאנד הייתה ב-1946, כרגל בסרט היפה והחיה של ז'אן קוקטו (La Belle et la Bête). לאחר כמה חלקים קטנים נוספים, הוא הוצג באופן בולט בסרטו של כריסטיאן-ג'אק, Lucrèce Borgia (1953) כאחד ממאהביה של לוקרציה, וכחייל אוסטרי בסנסו של לוצ'ינו ויסקונטי (1954).

ב-1956 ביים אותו רוג'ר ואדים בסרט ואלוהים ברא את האישה (Et Dieu... créa la femme) מול בריז'יט בארדו. הצלחתו של הסרט הזה הובילה לתפקידים בכיכובה בסרטים "אין שמש בוונציה" (1957), פיתוי (1959) וההצגה הגדולה (1960) ומובילה את השחקניות מריה של, ז'אן סברג ואנני ז'יררדו.

בשנת 1962 הופיע מרקאנד כמנהיג הקומנדו הימי הצרפתי פיליפ קיפר בסרטו של דאריל פ. זאנק במלחמת העולם השנייה "היום הארוך ביותר", מה שהוביל לתפקידים נוספים בהפקות בינלאומיות כגון Behold a Pale Horse (1964), לורד ג'ים (1965) ו- The. טיסת הפניקס (1965).

הוא הופיע בסרטים עלילתיים ובטלוויזיה לאורך שנות ה-70, ושיחק בעל מטעים צרפתי באפוס מלחמת וייטנאם, Apocalypse Now Redux (1979/2001), הערוך מחדש של פרנסיס פורד קופולה. ההופעה האחרונה שלו הייתה במיני סדרת טלוויזיה צרפתית משנת 1987. הוא ביים שני סרטים, Les Grands Chemins (1963) ופארסת הסקס של כל הכוכבים Candy (1968).

מרקאנד היה נשוי לשחקנית הצרפתייה טינה אומונט בין השנים 1963 ל-1966, התחתן איתה כשהייתה בת 17 והוא היה בן 36. בשנות ה-70 הוא חי עם השחקנית הצרפתייה דומיניק סנדה, הצעירה ממנו ב-21 שנים, איתה נולד לו בן יאן. הוא היה חבר קרוב של מרלון ברנדו, שקרא לבנו כריסטיאן על שמו, וכך גם הבמאי הצרפתי רוג'ר ואדים.

מרקאנד מת ליד פריז ממחלת אלצהיימר, בגיל 73.

מקור: מאמר "Christian Marquand" מויקיפדיה באנגלית, ברישיון CC-BY-SA 3.0.