ג'יימס בראון היה הרבה יותר מזמר ענק. היה לו תפקיד מרכזי בתנועה לשוויון זכויות לשחורים בארה"ב, והדמות הגדולה מהחיים שיצר לעצמו על הבמה ובהופעות טלוויזיוניות העניקה לקהל את ההשראה לזעוק ביחד איתו "אני שחור ואני גאה בזה". בראון גדל בעוני נורא, מגיל 9 עבד כמצחצח נעליים ובגיל 15 נתפס בגניבה ונשלח למאסר. את ההצלחה האדירה שלו יש לזקוף לכישרונו הגדול ולנחישות שדחפה אותו להופיע גם במקומות שבהם התייחסו אליו כאל "צבעוני" נחות. על רקע פסקול משובח ממיטב הופעותיו, מספרים חברים ומוזיקאים על בראון, שהיה מקצוען אבל עריץ לגבי הסאונד המהפכני שיצר; ועל הכריזמה שהביאה את מרטין לותר קינג לגייס אותו למאבק. בבימויו של אלכס גיבני, שמשתף פעולה בהפקה עם מיק ג'אגר - שגם מתראיין לסרט ומספר על אפיזודה מעניינת שלו ושל הרולינג סטונז עם ג'יימס בראון.