1994. שני בחורים סינים יושבים על המדרכה ומהרהרים בקורט קוביין, שזה עתה שם קץ לחייו מעבר לאוקיאנוס. בימים שלאחר מכן הם עתידים לקרוא גם על פיקאסו, דביסי, פברוטי ומי לא: שמות זרים עם הילה מכושפת. במסגרת לימודיהם באקדמיה לאמנות הם נחשפים לעולמות בלתי מוכרים ונאלצים ליישב את הסתירות שבין מסורת וקִדמה, מזרח ומערב ומציאות ודמיון. בין גיחות באגם ופלירטוטים עם סטודנטיות למוזיקה, הם שבים לעסוק בשאלה אחת, משחררת ומייאשת גם יחד: האם אכן כל דבר יכול להיחשב אמנות? ולמה זה בכלל משנה?