נובל (2014)

לאחר שילדותה עוברת עליה במנזר נוקשה באירלנד, גם כאישה צעירה בעיר, כריסטינה נאלצת להיאבק על הישרדותה. בגיל 44, עם דולרים בודדים בכיסה, היא מגיעה לויאטנם, שם היא פוגשת בילדות עזובות המחפשות אוכל בפחי הזבל, תמונה המזכירה לה את ילדותה. כריסטינה לוקחת אותן למלון כאילו היו בנותיה שלה, אך מהר מאוד היא מבינה ששתי הילדות הן רק ההתחלה. כריסטינה הצילה יותר מ-700,000 ילדים, ובנתה יותר מ-100 בתי מחסה עבורם.