בין צלצול לצלצול, רפאל מנסה לארגן את החיים שלו, בין אמא חולת אלצהיימר שבקושי זוכרת אותו, אבא זקן וחביב, שאחרי ארבעים וארבע שנות קשר עדיין מאוהב בה עד כלות, חברה נאה שמתלוננת ומעוצבנת עליו (אצל רפאל, ביזנס ביפור פלז'ר באופן עקבי, והוא אף פעם לא סוגר את הפלאפון הארור!), פרודה (אך לא גרושה - קתולים כולם שם) שלא סובלת אותו, ולב שלא עומד בעומס ושולח אותו לאישפוז מיידי בבית החולים הקרוב לתקופת זמן מסויימת. ואם לא מספיקה בגידת הלב, נופלות עליו המוני צרות בבת אחת: אביו הרומנטיקן לעת זקנה, מעוניין פתאום לתת לאימו מתנה, וסוף-סוף לשאת אותה לאישה. אבל האב נתקל בקשיים ארגוניים, וגם מתקשה להסביר לאמו של רפאל מה בדיוק הוא רוצה, למה, ומה קורה פה בכלל. חברתו של רפאל, בעלת טמפרמנט לטיני אופייני, מתחילה לצאת מכליה. חברו הוותיק חואן קרלוס, ליצן ותיק שאותו לא ראה כבר 20 שנה לפחות, מופיע פתאום מאי-שם ומשתלב לו בחיים, ועוד שלל דמויות משנה משעשעות יותר ופחות מגיעות ומשתלבות בעלילה, הפלא ופלא, עד לסוף הצפוי מאוד.