ג'ולייטה של הרוחות (1965)
"נראה לי כי החופש, ובמיוחד חירותה של האישה, אינו ניתן במתנה, אלא חייב להיכבש", כך אמר פדריקו פליני על יצירת המופת הסוריאליסטית שלו. מבחינה מסוימת, פליני חוזר כאן אל הדמות שעיצב עם ג’ולייטה מאסינה ב"לה סטרדה" וב"לילות כביריה" - סיפורה של אישה החיה את הדמיון כאילו היה מציאות, ומתמודדת מול רוחות רפאים בתוך חיי נישואין יציבים לכאורה. צבעוני, עשיר בקומפוזיציות ובעיצובים, חכם ונוגע ללב.
