הסרט נפתח עם סיפור אמיתי על תקרית אמיתית: המעצר ברביעי ליולי, 2003, של 11 חיילים טורקים בעלי ברית מיחידות של כוחות מיוחדים ועוד 13 אזרחים, שנעשה ע"י המפקד האמריקאי של חטיבת הטייס 173, אלוף משנה וויליאם סי. מייביל (בילי זיין) בעיר העיראקית הצפונית סולימניה. החיילים הטורקים מניחים שזהו ביקור רגיל מבני-בריתם בנאט"ו. אבל הפעם זה שונה. המעצר הזה נודע לשמצה בטורקיה בתור "תקרית ברדס". החיילים הובלו אל מחוץ למפקדות שלהם מאויימים ע"י אקדח, עם ברדסים מעל ראשיהם ולאחר מכן עוכבו למשך 60 שעות לפני ששוחררו. זאת הייתה הפעם האשונה שתקרית כזו התרחשה בין שני בני ברית הנאט"ו. למרות שאף אחד מהצדדים מעולם לא התנצל, מנהלת בוש איחרה להעריך את הנזק במלואו שהם גרמו ליחסי הגומלין. דונלד רמספלד לאחר מכן יצא בהצהרת חרטה על המעצר, אבל טורקים רבים נעלבו קשות מהתקרית. הסרט, בעצם, מספר על ההשלכות שנגרמו עקב אותה תקרית, ואיך הטורקים המשיכו.