ילדי גן עדן (1997)

סרט איראני פואטי ואנושי, הנסמך על עלילה מפתיעה בפשטותה: זהו סיפורו של עלי, נער ממשפחה ענייה שנאלץ לחלוק את זוג נעליו היחיד והבלוי עם אחותו הקטנה, זהרה, לאחר שאיבד בשוגג את נעליה. מידי צהריים ממתינה זהרה לשובו מביה"ס, על מנת שתוכל ליטול את נעלייו ולמהר לבית הספר לבנות. כאשר בבית ספרו של עלי מכריזים על תחרות ריצה, שהפרס השני בה הוא נעלי התעמלות, מחליט עלי לעשות הכל כדי לזכות. הבחירה בחומרים הבסיסיים ביותר (נעליים), מרתקת ויוצרת שיאים מרגשים שבמיטבם מזכירים את גונבי האופניים של ויטוריו דה סיקה. הצילומים הכמו דוקמנטריים מזכירים אף הם את הניאו ראליזם האיטלקי. הסגנון הכמו דוקומנטרי, אגב, רווח מאוד בקולנוע האיראני (קלוז אפ) ויתכן כי הוא נוצר כפתרון - דחק למצוקות הפקתיות - לתשומת לב המקוננים בישראל.