דבורה קר

נולדה בדבורה ג'יין קר-טרימר בסקוטלנד ב-1921, היא הייתה בתו של חייל שהומת בגז במלחמת העולם הראשונה. ילדה ביישנית וחסרת ביטחון, מצאה פורקן להבעת רגשותיה במשחק. דודתה, כוכבת רדיו, השיגה לה קצת עבודות במה כשהייתה נערה, והיא הגיעה לידיעתו של מפיק הסרטים הבריטי גבריאל פסקל, שליהק אותה לסרטו של ג'ורג' ברנרד שו, "רב-סרן ברברה" (רס"ן ברברה (1941). )) ו- Love on the Dole (1941). היא הפכה מהר מאוד לכוכבת הקולנוע הבריטי, וגילמה תפקידים מגוונים כמו שלוש הנשים ב"חייו ומותו של קולונל בלימפ" (1943) והנזירה ב-Black Narcissus (1947). ב-1947 היא "חצתה את הבריכה" והגיעה ל-MGM, שם מצאה הצלחה בסרטים כמו The Hucksters (1947), Edward, My Son (1949) ו-Quo Vadis (1951). עם זאת, לאחר זמן מה היא עייפה מלשחק גברות אנגליות טובות ומדויקות, אז היא ניצלה את התפקיד של הנואפת שמשתוללת על החוף עם ברט לנקסטר בסרט מכאן עד הנצח (1953). הסרט זכה להצלחה, וקר קיבלה את המועמדות השנייה שלה לאוסקר. היא גם זכתה להצלחה על במת ברודווי ב"תה וסימפטיה", וחזרה על תפקידה בגרסה הקולנועית משנת 1956 (תה וסימפטיה (1956)). באותה שנה היא שיחקה את אחד מתפקידי המסך הזכורים ביותר שלה, "גברת אנה" בסרט "המלך ואני" (1956). הצלחה נוספת הגיעה לאחר מכן ב-Heaven Knows, Mr. Allison (1957), An Affair to Remember (1957), Separate Tables (1958), The Sundowners (1960), The Innocents (1961) ו-The Night of the Iguana (1964). ואז ב-1968 היא פרשה לפתע מסרטים, מזועזעת מהמין המפורש והאלימות של היום. לאחר עבודת במה וטלוויזיה בשנות ה-70 וה-80 והופעות של שירת ברבור בגן אסאם (1985) וב-Hold the Dream (1986), היא פרשה ממשחק לחלוטין. קר מחזיקה בשיא של מספר המועמדויות הרבות ביותר לפרס האוסקר לשחקנית הטובה ביותר ללא זכייה (שש), אך על כך טופלה בשנת 1994, כאשר הוענק לה אוסקר כבוד על הישגיה על המסך.

תאריך פטירה 16 באוקטובר 2007, בוטסדייל, סאפוק, אנגליה (סיבוכים ממחלת פרקינסון)