מונטגומרי קליפט

אדוארד מונטגומרי קליפט (באנגלית: Edward Montgomery Clift; 17 באוקטובר 1920 - 23 ביולי 1966) היה שחקן אמריקאי מועמד לאוסקר, שנודע על מקורו של סגנון רגיש ונטורליסטי יותר לקראת סוף שנות ה-40 והופעתה של שיטת משחק על המסך.

החל מגיל 14, "מונטי" היה כישרון פורץ במספר מחזות בברודווי באמצע שנות ה-30 וה-40. הוא היה מהראשונים שהוזמנו ללמוד בסטודיו של השחקן, הבכור מבין בני זמננו מרלון ברנדו וג'יימס דין שציינו אותו כבעל השפעה. קליפט לא שש לעזוב את התיאטרון להוליווד, ידוע לשמצה (דחה את "שדרות שקיעה"), קרא תיגר על הנוקשות של מערכת האולפנים וסירב לחתום על חוזים עד לאחר הצלחת שני סרטיו הראשונים שיצאו כל אחד ב-1948: "הנהר האדום". "ו"החיפוש." קליפט שיחק לעתים קרובות דמויות אאוטסיידר פגומות עם "חיים פנימיים סוערים, אנשים פצועים ופגיעים יותר מרוב הייצוגים ההוליוודיים של גבריות" באותה תקופה, כפי שניתן לראות בסרטים מוקדמים כמו "היורשת" של ויילר (1949), "מקום ב" של ג'ורג' סטיבנס. השמש" (1951), "תחנת טרמינל" של דה סיקה (1953), "אני מודה" של היצ'קוק (1953) ו"מכאן ועד נצח" של זינמן (1953). באמצע הצילומים של "מחוז ריינטרי" (1957) סבל קליפט מתאונת דרכים כמעט קטלנית דקות לאחר שעזב מוקדם מארוחת ערב בביתה של החברה הקרובה והכוכבת אליזבת טיילור. הפציעות שלו הצריכו ניתוח שחזור הפנים וגרמו לכאב קיצוני שהעמיק את התלותו הרבה בכדורים ובאלכוהול.

בעקבות הופעות אחרות של תחילת שנות ה-60 בסרט "הנחל הפראי" של קאזאן וב"The Misfits" של יוסטון, הופעתו של קלפט בסצינה בודדת ב"Judgment at Nuremberg" (1961) זיכתה אותו במועמדות סופית לפרס האוסקר. למרות מצבו הבריאותי הרעוע, המוניטין המקצועי הרעוע והכרעת תביעה אחרי "פרויד" של יוסטון, האמון והתעקשותה של אליזבת טיילור למפיקים הם שהבטיחו את מה שהיה ההובלה הבאה של קליפט ב"השתקפויות בעין זהב". להוט לעשות קאמבק לאחר ההפסקה שלו, קליפט צילם את מותחן הריגול "העריק" (1966) בגרמניה כדי להישאר עסוק, אבל שבועות ספורים לפני שהתחיל בסרט "Reflections", הוא מת באופן טרגי מהתקף לב בביתו בעיר ניו יורק בגיל 45. בקריירה הקצרה אך הבלתי נשכחת שלו של 17 סרטים בעשרים שנה, מונטגומרי קליפט קיבל ארבע מועמדויות לפרסי אוסקר ומקום ייחודי בתולדות הקולנוע של תור הזהב.