אליסה סרוויר

אליסה סרוויר הוא שחקן צרפתי.

לאחר ילדות שבילה בכפר, ליד פריז, אליסה סרוויר הופיעה לראשונה בקולנוע ב-1973, בגיל 18, בקומדיה, Le Chaud Lapin, מאת פסקל תומאס. היא מדווחת על אונס במהלך הסרט ההוא.

היא הופיעה בסרט העלילתי עם ברנרד מנז ודניאל צ'קלדי. ב-1978 פגשה את דניאל צ'קלדי, כמו גם את פסקל תומאס, שביים את "אמון בעד אמון", סיפורם של דור של נשים לאורך ההיסטוריה של שלוש האחיות הצעירות, פרבריות שהפכו לפריזאיות בשנות ה-60. היא עבדה שבע שנים כדוגמנית, בפריז, מילאנו, המבורג וניו יורק.

היא בילתה שלוש שנים בשיעורי קומדיה בפלורנט עם פרנסיס הוסטר, ובשנת 1980 טיילה עם דיוויד המילטון ב-Tendres Cousines. היא המשיכה באותה שנה עם המחזה הראשון שלה, Le Garçon d'appartement, מאת ז'רארד לאוזייר, בבימויו של דניאל אוטויל בפטיט-מאריני. ב-1981 היא שיחקה בלה דיוואן, מאת רמו פורלני, בתיאטרון לה ברויאר, לצד רוג'ר פייר ואיזבל מרגו, ובניהולו של פייר מונדי. לאחר מכן, היא הופיעה במאה סרטים וסרטי טלוויזיה, כולל סאגות הקיץ הגדולות של TF1 Wind of the Harvest וסערות קיץ, מאת ז'אן סגולס, עם אנני ז'יררדו וג'רארד קליין. לכן היא מסמנת את נוכחותה בסנטרל נויט, לצד מישל קרטון ונסטור בורמה, לאו מאלט, שם שיחקה בתפקיד הנציב ניאל נגד גאי מרצ'נד.

אליסה סרוויר היא גם אם לשני ילדים: ילד ראשון, ז'וליאן נקאצ'ה, שנולד ב-29 במרץ 1985 ובת, מאנון נייגו, שנולד ב-16 בדצמבר 1993.

על המסך הגדול היא הופיעה בסרט "אנחנו לא מלאכים... גם אותם", מאת מישל לאנג, שם היא מגלמת את אחותה הקטנה של סבין אזמה, וב-Pour bricks, you have nothing more..., של אדואר מולינרו, עם ז'רארד ז'וגנו ודניאל אוטויל, איתם היא מופיעה שוב בסרט "כמה ימים איתי של קלוד סוטה", בשנת 1988. בשנת 2010 היא שיחקה בקומדיה עם Bienvenue על הסיפון, מאת אריק לאבן, לצד ולרי למרסייר, פרנק דובוש וג'רארד דרמון. ב-2013, יחד עם ז'אן פייר דארוסין, מארק לאבוין, ברנרד קמפאן ואריק אלמוסנינו, היא גילמה את סופי ב"לב הגברים 3" בבימויו של מארק אספוזיטו.

מקור: מאמר "Élisa Servier" מויקיפדיה באנגלית, ברישיון CC-BY-SA 3.0.