כריסטין פסקל

כריסטין פסקל (29 בנובמבר 1953 - 30 באוגוסט 1996) הייתה שחקנית, סופרת ובמאית צרפתייה.

פסקל, שנולדה בליון, רון, עשתה את הופעת הבכורה שלה בקולנוע בגיל 21 ב-Les Guichets du Louvre של מישל מיטרני (1974), והחלה קשר עם ברטרנד טברנייה עם סרטה הבא, L'Horloger de Saint-Paul (1974). סרטים אחרים עם Tavernier כוללים את Que la fête commence (1975), שעליו קיבלה מועמדות לסזאר לשחקנית המשנה הטובה ביותר; השופט והמתנקש (1976); Des enfants gatés (1977), שאותו היא הייתה שותפה לתסריט; ועגול חצות. הופעות קולנועיות נוספות כוללות את יום חמישי השחור (1974), La Meilleure façon de marcher (1976), המשרתות של Wilko (1979), Entre Nous (1983) ו-Le Grand Chemin (1987). היא עשתה את הופעת הבכורה שלה בבימוי עם פליסיטה, וגם ביימה את לה גארס, זנזיבר, Le Petit prince a dit (שזכה בפרס לואי דלוק) ו-Adultère, mode d'emploi.

פסקל שקלה התאבדות בתקופות שונות בחייה, ופליסיטה, הסרט הראשון שביימה, נפתח בסצנת התאבדות. ב-1984, כשנשאלה איך היא תרצה למות, היא אמרה לכאורה, "En me suicidant, le moment venu." ("על ידי התאבדות, בבוא הזמן").

ב-1996, בזמן שהותו בבית חולים פסיכיאטרי בפרבר גארש בפריז, פסקל התאבד בקפיצה מחלון. היא קבורה ב-Cimetière du Père Lachaise בפריז. בשנת 2003, הפסיכיאטר שטיפל בפסקל נידון לשנת מאסר על אי נקיטת צעדים מתאימים כדי למנוע את התאבדותה.

מקור: מאמר "כריסטין פסקל" מויקיפדיה באנגלית, ברישיון CC-BY-SA 3.0.