ורוניקה לזרוס

ורוניקה לזר (6 באוקטובר 1938 - 8 ביוני 2014) הייתה שחקנית איטלקית ילידת רומניה.

לזר נולדה בבוקרשט בשנת 1938. היא סיימה את לימודיה באקדמיה לאמנויות תיאטרליות וקולנוע קרגיאלה (שם גם השיגה תואר בפסיכולוגיה, בו עסקה עד 1994, ועסקה בעיקר בטיפול זוגי) ולאחר מכן שיחקה בתפקידים בתיאטרון הרומני [בעיקר רצף של Right You Are (אם אתה חושב כך) בשנים 1963-64]. היא ברחה מארץ הולדתה כדי לברוח מהקומוניזם ובסופו של דבר התיישבה באיטליה בשנת 1965. היא הצליחה ללמוד את השפה האיטלקית תוך שבועות ספורים בלבד ותכננה לעבור לארצות הברית או לישראל, אך התלהבה מרומא. שם, היא הכירה ונישאה לשחקן האיטלקי אדולפו צ'לי, איתו נולדו לה שני ילדים, הבמאי לאונרדו סלי והשחקנית אלסנדרה סלי.

היא עשתה את הופעת הבכורה שלה על המסך כאשתו המנוחה של מרלון ברנדו ב"טנגו האחרון בפריז" של ברנרדו ברטולוצ'י (1972), והופיעה גם בכמה מסרטיו הבאים של הבמאי, לה לונה (1979), השמיים המחסות (1990) ונצורים (1998). .

לזר כנראה ידועה בעיקר בעולם בזכות תפקידה כמאטר טנבארום הדמוני בסרט התופת של דריו ארג'נטו (1980), כמו גם מרתה האומללה בסרט "המעבר" של לוסיו פולצ'י (1981). מאוחר יותר היא הופיעה בסרט "תסמונת סטנדל" של ארג'נטו (1996) בתפקיד שהוסר מהגרסה הצפון אמריקאית (אם כי היא עדיין מחויבת בקרדיטים הסופיים). סרטיה האחרים כללו את זיהוי אישה של מיכלאנג'לו אנטוניוני (1982), אחותי ואני (1987), לקראת ערב (1990), כתב היד של הנסיך (2000) וג'ינוסטרה (2002). הייתה לה קריירה ענפה בטלוויזיה האיטלקית (בעיקר), שם הייתה לעתים קרובות הראשית או אחת הדמויות הראשיות. לזר עמד בראש העיבוד של The Elective Affinities, Giacinta (1980) ב-1978 והיה חלק גדול מהמיני-סדרה של ה-BBC משנת 1989 Summer's Lease. תפקידה האחרון היה זה של סבתו האוהבת של הדמות הראשית לורנצו בסרט "אני ואתה" של ברטולוצ'י (2012).

ורוניקה לזר הייתה אשת תרבות ידועה ושגרירת תרבות בין הקולנוע האיטלקי והרומני (האחרון, תפקיד בו החלה ב-1989). היא הייתה מתורגמנית לשונית ונראתה כדמות סמלית בעלת הילה מגוננת על ידי בני ארצה הן באיטליה והן ברומניה. היא גם הייתה נשיאת קרן איטרו לאמנות והייתה חלק מרכזי ברטרוספקטיבה שלה ב-2007 על הקולנוע הרומני שהתקיימה ברומא ובפיזה. היא הייתה מעורבת מאוד עם תלמידי המשחק בתיאטרון ואלה ולעתים קרובות הייתה מבשלת להם ארוחות בביתה ומביאה אותם לתיאטרון. התלמידים שם כינו אותה "נונה ורוניקה".

לזר גם ריכז את בנייתו של בית חולים במאלי במהלך שנה, בהוראת משרד החוץ. כשחזרה לאיטליה, הביאה עמה בדים, פסלים ושטיחים אפריקאים, שרבים מהם היו עדיין בביתה במותה. לזר אהבה לשחק קלפים, לשתף עם חבריה, והייתה לה זיקה מיוחדת לים. בהלווייתה היא רצתה שאחייניתה בת ה-18, כבר קריירה מוזיקאית, תנגן את הנושא מרשימת שינדלר ברחבי בית הקברות היהודי בפרימה פורטה, שם הובאה למנוחות.

תיאור למעלה ממאמר ויקיפדיה Veronica Lazăr, מורשה תחת CC-BY-SA, רשימה מלאה של תורמים בוויקיפדיה.