אודרי הפבורן

אודרי הפבורן (נולדה באודרי קתלין רוסטון; 4 במאי 1929 - 20 בינואר 1993) הייתה שחקנית והומניטרית בריטית. למרות צנועה ביכולת המשחק שלה, הפבורן נותרה אחת השחקניות המפורסמות בעולם בכל הזמנים, הזכורה כאייקון קולנוע ואופנה של המאה העשרים. מגדירה מחדש את הזוהר עם מאפיינים "אלפינים" ודמות דמוית דמות שהיווה השראה לעיצובים של הוברט דה ז'יבנשי, היא הוכנסה להיכל התהילה הבינלאומי של רשימת המתלבשים הטובים ביותר, ודורגה על ידי מכון הסרטים האמריקאי כאגדת המסך הנשית השלישית בגודלה בעולם. ההיסטוריה של הקולנוע האמריקאי.

הפבורן ילידת איכסל, בלגיה, בילתה את ילדותה בעיקר בהולנד, כולל ארנהם הכבושה בידי הגרמנים במהלך מלחמת העולם השנייה. בארנהם היא למדה בלט לפני שעברה ללונדון ב-1948, שם המשיכה להתאמן בבלט בזמן שעבדה כדוגמנית צלמת. לאחר שהחליטה להמשיך בקריירת משחק, היא הופיעה כנערת מקהלה בהפקות תיאטרון מוזיקליות שונות של ווסט אנד. לאחר שהופיעה במספר סרטים בריטיים וכיכבה במחזה "ג'יג'י" בברודווי משנת 1951, הפבורן זכתה לכוכבות הוליוודית מיידית על שגילמה את התפקיד הנשי הראשי עטור פרס האוסקר בסרט "רומן הולידיי" (1953). מאוחר יותר הופיעה בסברינה (1954), סיפור הנזירה (1959), ארוחת בוקר בטיפאני (1961), צ'רד (1963), הגברת הנאווה שלי (1964) ו-Wit Til Dark (1967), והפבורן הפכה לאחת משחקניות המסך הגדולות של תור הזהב של הוליווד שקיבלה מועמדויות לפרסי אוסקר, גלובוס הזהב ו-BAFTA וכן זכתה בפרס טוני על הופעתה בתיאטרון במחזה "אונדין" בברודווי משנת 1954. הפבורן נשאר אחד מבדרנים בודדים שזכו בפרסי אוסקר, אמי, גראמי וטוני.

כשהקדישה חלק ניכר מחייה המאוחרים ליוניסף, מאבקיה של הפבורן בזמן המלחמה היוו השראה לתשוקה לעבודה הומניטארית, ולמרות שהפבורן תרמה לארגון מאז שנות ה-50, היא עבדה בכמה מהקהילות המוחלשות ביותר של אפריקה, דרום אמריקה ואסיה. בסוף שנות השמונים ותחילת התשעים. בשנת 1992, הוענק להפבורן מדליית החירות הנשיאותית כהוקרה על עבודתה כשגרירת רצון טוב של יוניסף.

בגיל 63 נפטרה הפבורן מסרטן התוספתן בביתה בשווייץ.