סולומון בורק

סולומון בורק (באנגלית: Solomon Burke; 21 במרץ 1940 - 10 באוקטובר 2010) היה אמן הקלטות וזמר אמריקאי, שעיצב את צליל הרית'ם אנד בלוז כאחד מהאבות המייסדים של מוזיקת הנשמה בשנות ה-60 ו"דמות מעבר מרכזית בהתפתחות של מוזיקת נשמה מתוך רית'ם אנד בלוז" (אירווין סטמבלר 1974). היו לו שורה של להיטים ביניהם "Cry to Me", "If You Need Me", "Got to Get You Off My Mind", "Down in the Valley" ו-"Everybody Needs Somebody to Love". בורק כונה "המלך שלמה", "מלך הרוק והנשמה", "הבישוף של הנשמה" ו"מוחמד עלי של הנשמה". בשל הצלחתו המינימלית של בורק בהשוואה לגדולי מוזיקת נשמה אחרים כמו ג'יימס בראון, ווילסון פיקט ואוטיס רדינג, בורק מתואר לעתים קרובות כ"זמר שהז'אנר התעלם ממנו בצורה לא הוגנת" של תור הזהב שלו. מנהל אטלנטיק רקורדס, ג'רי וקסלר, התייחס פעם לבורק כ"זמר הנשמה הגברי הגדול ביותר בכל הזמנים".

ההקלטות המפורסמות ביותר של בורק, שנפרשו על פני חמש שנים בתחילת שנות ה-60, גשרו על הפער בין ה-R&B המיינסטרים ל-R&B הגרוע יותר. בורק היה "זמר שהניסוח החלק והעוצמתי שלו והערבוב בין נושאים קדושים וחוללי קודש עזרו להגדיר מוזיקת נשמה בתחילת שנות ה-60". הוא שאב מהשורשים שלו - גוספל, ג'אז, קאנטרי ובלוז - כמו גם פיתח סגנון משלו בתקופה שבה R&B והרוק היו שניהם עדיין בחיתוליהם. תוארה כ"רבלאיזיאנית" וגם כ"חידה רוחנית", "אולי יותר מכל אמן אחר, דמותו השופעת של סולומון ברק סימלה את הדרכים שבהן יכלו רוחניות ומסחר, אקסטזה ובידור, מין וישועה, אינדיבידואליזם ואחווה. משתלב בעולם מוזיקת הנשמה של שנות ה-60".

במהלך 55 השנים שבהן הופיע באופן מקצועי, בורק הוציא 38 אלבומי אולפן בלפחות 17 חברות תקליטים והיו לו 35 סינגלים שהגיעו למצעד בארה"ב, כולל 26 סינגלים שהגיעו למצעד ה-R&B של בילבורד. בשנת 2001, בורק נכנס להיכל התהילה של הרוקנרול כפרפורמר. אלבומו Don't Give Up on Me זכה בפרס הגראמי לאלבום הבלוז העכשווי הטוב ביותר בטקס פרסי הגראמי ה-45 בשנת 2003. עד שנת 2005 יוחסו לבורק על מכירת 17 מיליון אלבומים. רולינג סטון דירג את בורק במקום ה-89 ברשימת "100 הזמרים הגדולים בכל הזמנים" לשנת 2008.