נואל קווארד

מויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

סר נואל פירס קווארד (באנגלית: Sir Noël Peirce Coward; 16 בדצמבר 1899 - 26 במרץ 1973) היה מחזאי, מלחין, במאי, שחקן וזמר אנגלי, הידוע בשנינותו, בראוותנותו ובמה שהמגזין "טיים" כינה "תחושה של סגנון אישי, שילוב של לחי ולחיים. שיק, פוזה ופוזה".

קווארד, שנולד בטדינגטון, פרבר של לונדון, למד בילדותו באקדמיה לריקוד בלונדון, והופעת הבכורה שלו בבמה המקצועית בגיל אחת עשרה. כנער הוא הוצג לחברה הגבוהה שבה יוצגו רוב מחזותיו. קווארד זכה להצלחה מתמשכת כמחזאי, ופרסם יותר מ-50 מחזות משנות העשרה שלו ואילך. רבות מיצירותיו, כמו קדחת השחת, חיים פרטיים, עיצוב לחיים, צחוק נוכח ורוח נוצצת, נשארו ברפרטואר התיאטרון הקבוע. הוא הלחין מאות שירים, בנוסף ליותר מתריסר יצירות תיאטרון מוזיקליות (כולל האופרטה מתוקה מר ורווי קומיקס), שירה, מספר כרכים של סיפורים קצרים, הרומן "פומפ ונסיבות" ואוטוביוגרפיה בת שלושה כרכים. קריירת המשחק והבימוי של קווארד על הבמה והקולנוע נמשכה שישה עשורים, במהלכם כיכב ברבות מיצירותיו שלו.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, קווארד התנדב לעבודת מלחמה, וניהל את משרד התעמולה הבריטי בפריז. הוא גם עבד עם השירות החשאי, וביקש להשתמש בהשפעתו כדי לשכנע את הציבור והממשלה האמריקאית לעזור לבריטניה. קווארד זכה בפרס כבוד של אוסקר בשנת 1943 על הדרמה הקולנועית הימית שלו, בה אנו משרתים, וקיבל תואר אבירות בשנת 1969. בשנות ה-50 הוא זכה להצלחה חדשה כמבצע קברט, וביצע שירים משלו, כגון "Mad Dogs and Englishmen" , "גאווה בלונדון" ו"הלכתי למסיבה מופלאה".

מחזותיו ושיריו זכו לפופולריות חדשה בשנות ה-60 וה-70, ויצירתו וסגנונו ממשיכים להשפיע על התרבות הפופולרית. קווארד לא הכיר בפומבי בהומוסקסואליות שלו, אבל זה נדון בגילוי לב לאחר מותו על ידי ביוגרפים כולל גרהם פיין, שותפו הוותיק, וביומניו ובמכתביו של קווארד, שפורסמו לאחר מותו. תיאטרון אלברי לשעבר (במקור התיאטרון החדש) בלונדון שונה לתיאטרון נואל קווארד לכבודו ב-2006.

תיאור למעלה ממאמר ויקיפדיה Noël Coward, מורשה תחת CC-BY-SA, רשימה מלאה של תורמים בויקיפדיה.