דן דוריאה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דן דוריאה (23 בינואר 1907, בווייט פליינס, ניו יורק - 7 ביוני 1968, בהוליווד, קליפורניה) היה שחקן קולנוע, במה וטלוויזיה אמריקאי. Duryea סיים את לימודיו באוניברסיטת קורנל בשנת 1928. בעודו בקורנל, Duryea נבחר לחברת ראש הספינקס. הוא עשה את שמו בברודווי במחזה מבוי סתום, ואחריו "השועלים הקטנים", שבו גילם את ליאו האברד, החלש הלא ישר והלא מבריק במיוחד. הוא עבר להוליווד ב-1940 כדי להופיע בגרסה הקולנועית באותו תפקיד. הוא ביסס את עצמו בסרטים ששיחקו בתפקידים משניים דומים כמו הסרט, בדרך כלל כדמות חלשה או לא בוגרת, בסרטים כמו "גאווה של היאנקיז". ככל שהקריירה שלו התקדמה לאורך שנות ה-40, הוא החל לחרוט נישה בתור בחור רע אלים, אך סקסי, במספר סרטי סרטים נוארים. בכך הוא הקים קהל נשי משמעותי, ועם הזמן, מעמד של כת. עבודתו בעידן זה כללה את רחוב סקרלט, האישה בחלון, קריס קרוס, מלאך שחור ומאוחר מדי לדמעות. משנות ה-50, Duryea נראה לעתים קרובות יותר במערבונים, בעיקר הנבל הכריזמטי שלו בווינצ'סטר 73' (1950). עבודה בלתי נשכחת נוספת בחלקה האחרון של הקריירה שלו כללה את Thunder Bay (1953), הפורץ (1957), טיסת עוף החול (1965), ואת אופרת הסבון הפריים-טיים פייטון פלייס. הוא גם הופיע באחד מהפרקים הראשונים של אזור הדמדומים ב-1959 בתור לוחם אקדח לשעבר שיכור ב"מר דנטון ביום הדין", שנכתב על ידי רוד סרלינג. הוא כיכב כאורח בסדרת האנתולוגיה של NBC The Barbara Stanwyck Show. ב-1963 הופיע דוריה בתור ד"ר בן לוריגן בפרק "למה אני גדל כל כך קר" בדרמה הרפואית של NBC על פסיכיאטריה, השעה האחת-עשרה. Duryea היה רחוק מרבות מהדמויות שגילם במהלך הקריירה שלו. הוא היה נשוי שלושים וחמש שנה לאשתו, הלן, שקדמה לו במותה ב-21 בינואר 1967. לזוג נולדו שני בנים: פיטר, שעבד תקופה מסוימת כשחקן, וריצ'רד. דן דוריא נפטר מסרטן בגיל שישים ואחת. שרידיו קבורים בבית הקברות Forest Lawn Hollywood Hills בלוס אנג'לס, קליפורניה.

תיאור למעלה ממאמר ויקיפדיה Dan Duryea, מורשה תחת CC-BY-SA, רשימה מלאה של תורמים בויקיפדיה.