אינגריד ברגמן

אינגריד ברגמן (באנגלית: Ingrid Bergman; 29 באוגוסט 1915 - 29 באוגוסט 1982) הייתה שחקנית שוודית ששיחקה במגוון סרטים אירופיים ואמריקאים. היא זכתה בשלושה פרסי אוסקר, שני פרסי אמי ופרס טוני לשחקנית הטובה ביותר. היא מדורגת ככוכבת הרביעית בגודלה של הקולנוע האמריקאי בכל הזמנים על ידי מכון הסרטים האמריקאי. היא זכורה בעיקר בזכות תפקידיה כאילזה לונד בקזבלנקה (1942), דרמה ממלחמת העולם השנייה בכיכובו של המפרי בוגרט וכאלישיה הוברמן בסרט "נוטוריוס" (1946), מותחן של אלפרד היצ'קוק בכיכובה של קארי גרנט.

לפני שהפכה לכוכבת בסרטים אמריקאים, היא כבר הייתה שחקנית מובילה בסרטים שבדיים. ההיכרות הראשונה שלה עם הקהל האמריקאי הגיעה עם תפקידה בכיכובה בגרסה המחודשת האנגלית של אינטרמצו בשנת 1939. באמריקה היא הביאה למסך "רעננות וחיוניות נורדית", יחד עם יופי ואינטליגנציה קיצוניים, ולפי ה-St. James אנציקלופדיה לתרבות פופולרית, היא הפכה במהירות ל"אידיאל האישה האמריקאית" ולאחת השחקניות המובילות בהוליווד. המפיק שלה דיוויד או. סלזניק, שכינה אותה "השחקנית הכי מצפונית לגמרי" שאיתה עבד אי פעם, נתן לה חוזה משחק לשבע שנים, ובכך הבטיח לה את כוכבתה המתמשכת.

כמה מתפקידי הכוכבים האחרים שלה, מלבד קזבלנקה, כללו עבור מי הפעמון מצלצל (1943), אור גז (1944), הפעמונים של סנט מרי (1945), ספר קסם של אלפרד היצ'קוק (1945), ידוע לשמצה (1946) ותחת. מזל גדי (1949), וההפקה העצמאית, ג'ואן ד'ארק (1948). ב-1950, לאחר עשור של כיכבה בסרטים אמריקאים, היא שיחקה בסרט האיטלקי סטרומבולי, מה שהוביל לרומן אהבה עם הבמאי רוברטו רוסליני בזמן ששניהם כבר היו נשואים. הפרשה יצרה שערורייה שאילצה אותה לחזור לאירופה עד 1956, אז עשתה קאמבק הוליוודי מוצלח באנסטסיה, עליו זכתה בפרס האוסקר השני שלה, כמו גם בסלחנות מעריציה. ניתן לראות רבים מהמסמכים האישיים והסרטיים שלה בארכיון הקולנוע של אוניברסיטת ווסליאן.

תיאור למעלה ממאמר ויקיפדיה אינגריד ברגמן, מורשה תחת CC-BY-SA, רשימה מלאה של תורמים בויקיפדיה.